<h1>כל בו הלכ' הבדלה סימן מ"א</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
במוצאי שבת מאחרין לבא בבית הכנסת כדי להוסיף מחול על קודש. ופותחין והוא רחום כמו בחול, וקורין קריאת שמע בברכותיה כמו בחול. ואומרים ברוך ה' לעולם. וכתב ה"ר אשר ז"ל מבעי ליה לארוכי כי היכי דנתצל מהיזקא דההוא שבתא. ואומר יראו עינינו כמו בחול. ואומר קדיש זוטא. ומתפללין י"ח. ומבדילין בתפלה וכולל באתה חונן אתה חוננתנו וגומר תפלתו על הסדר. ואם שכח להבדיל באתה חונן יבדיל בשומע תפלה, ואם לא אמרו כלל אם יש לו כוס אין צריך לחזור ולהתפלל אבל אם אין לו כוס יחזור ויתפלל, כך כתב ה"ר נתן ז"ל. וכתב הר"מ במז"ל טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפלתו ואיננו חוזר. וה"ר אשר ז"ל כתב אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר ומבדיל בתפלה, דהא דאמרינן אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרו על הכוס מיירי כשהשלים תפלתו. ונוסח ההבדלה זו של תפלה אומרים אותה בין במוצאי שבת בין במוצאי יום טוב לחול וכן במוצאי יום טוב לחולו של מועד, אף על פי שיש בה בין יום השביעי לששת ימי המעשה לפי שסדר הבדלות הוא מונה. ואף על פי שאין שם אלא יום אחד או יומים מימי השבוע אומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה, שאינו מתכוין לומר שעכשיו יהיו ששת ימי המעשה אלא סדר הבדלות שהבדיל הקדוש ברוך הוא בעולמו הוא מונה. בין קדש לחול, דכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול. בין אור לחושך, דכתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך. בין ישראל לעמים, שנאמר ואבדיל אתכם (מכל) [מן] העמים. אבל יום השביעי וכו' מעין החתימה [ואחר כך אומרים סדר קדושה, והכל בנעימה ובאריכות כדי להאריך מנוחה לרשעים] שחוזרין לגיהנם אחר סדר קדושה, דאמרינן במוצאי שבת המלאך הממונה על הרוחות צועק חזרו לגיהנם למות שכבר השלימו ישראל סדריהם. וחוזרין הפושעים לגיהנם לידון שנחו ביום השבת. ואומר סדר קדושה, ומצדיקין עליהם הדין. ומתחילין מואתה קדוש. (אין) [ואין] אומרים ובא לציון לפי שאין הגואל בא בלילה. ואחר כך אומרים קדיש שלם.
ואין אומרים לא ויהי נועם ולא סדר קדושה במוצאי שבת שאירע בו יום טוב מפני שיש בו מעשה ידינו כאשר כתבנו. ויש נוהגין לאמרו כל זמן שיהיה יום טוב מיום שלישי ואילך כמו שאמרו בענין הבדלה מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה, ופירשו ז"ל מאי כל השבת כולה יום א' ויום ב' ויום ג'. וכן לענין גיטין אמרו רז"ל חד בשבא ותרי בשבא ותלת בשבת בתר שבתא. ארבעה וחמשה ומעלי שבתא מקמי שבתא. גם יש מקומות שאין אומרים ויתן לך כל זמן שאין אומרים ויהי נועם, ומנהג טעות הוא, כי מה ענין ויתן לך לויהי נועם. כבר ביארנו מה טעם אומרים ויהי נועם מה שאין כן בויתן לך שאין אומרים אותו רק לסימן טוב וברכה. אך סדר קדושה אין לומר אם לא יאמרו ויהי נועם, לפי שתקנת סדר קדושה הוא לאמרו אחר ויהי נועם, וסדר קדושה נתקן לאמרו שכל האומרו (נוצל) [ניצול] מדינה של גיהנם, שנאמר צלמות ולא סדרים, כל שאינו אומר סדר קדושה בצלמות.
ונהגו לומר הבדלות בנגינות במוצאי שבת, משל למלך שמלוין אותו העם בשמחה ובשירים כך ישראל מלוין שבת כלתה ומלכתא בשמחה ובשירים. ועל כן נכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוין אותו, ודרך לויה מעומד. וקידוש נמי שהוא כמו שאנו יוצאין לקראת המלך היה לנו לאמרו מעומד מזה הטעם אך לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה צריך לישב דאי קאים ויתיב [מיחזי] כחוכא ואיטלולא. ולכך כשחל יום טוב במוצאי שבת עבדינן לה מיושב משום קידוש דיום טוב. ונהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף ששמעו ברכו, שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא וכל מוצאי שבת מחזירין על כל מעיינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא. ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמן לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים, כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה (ותשבר) [ונשבר] הכר ונפלו מטיפי המים על בשרו, ובכל מקום שניתזו המים נרפא השחין, ועל זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו. ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת כ"מ.
